Avodah Zarah 87

Kapitel 87

א אשר עשיתם את העגל לקחתי ואשרוף אותו באש ואכות אותו טחון היטב עד אשר דק לעפר ואשליך את עפרו אל הנחל היורד מן ההר

1 euer Sündenwerk aber, das ihr verfertigt hattet, das Kalb, nahm ich, verbrannte es und zerstieß und zermalmte es vollständig, bis es zu feinem Staube wurde; diesen Staub warf ich in den Bach, der vom Berge herabfließt!?

ב אמר לו משם ראיה הרי הוא אומר (שמות לב, כ) ויזר על פני המים וישק את בני ישראל לא נתכוין אלא לבודקן כסוטות

2 Sie erwiderten ihm: Soll dies ein Beweis sein!? Es heißt: er streute ihn aufs Wasser und gab es den Jisraéliten zu trinken; er wollte sie also nur untersuchen, wie eine Ehebruchsverdächtigte.

ג אמר להם רבי יוסי והלא כבר נאמר (דברי הימים ב טו, טז) וגם את מעכה אמו הסירה מגבירה אשר עשתה מפלצתה וגו' וידק וישרף בנחל קדרון אמר לו משם ראיה נחל קדרון אינו מגדל צמחין

3 R. Jose entgegnete ihnen: Es heißt ja: ja, er setzte sogar seine Mutter Maa͑kha von der [Würde als] Herrin ab, weil sie der Ašera ein Schandbild angefertigt hatte; Asa zerstieß ihr Schandbild und warf es aufs Qidrontal!? Sie erwiderten ihm: Soll dies ein Beweis sein!? Das Qidrontal brachte keine Pflanzen hervor. –

ד ולא והתניא אלו ואלו מתערבין באמה ויוצאין לנחל קדרון ונמכרין לגננין לזבל ומועלין בהן מקומות מקומות יש בו יש מקום מגדל צמחין ויש מקום שאין מגדל צמחין

4 Etwa nicht, es wird ja gelehrt: Diese und jene vermischten sich im Kanal und gelangten in das Qidrontal, alsdann wurden sie an die Gärtner als Dung verkauft, und dabei gilt das Gesetz von der Veruntreuung!? – Auf diesem gab es verschiedene Plätze; manche brachten Pflanzen hervor und manche brachten keine Pflanzen hervor. –

ה מאי מפלצתה אמר רב יהודה דהוה מפליא ליצנותא כדתני רב יוסף כמין זכרות עשתה לה והיתה נבעלת לו בכל יום

5 Was heißt Schandbild? R. Jehuda erwiderte: Es verursachte viel Gespött. R. Joseph lehrte: Sie ließ sich eine Art Mannesglied fertigen, und ließ sich von ihm täglich beschlafen.

ו אמר להן רבי יוסי והלא כבר נאמר (מלכים ב יח, ד) וכתת נחש נחשת אשר עשה משה

6 R. Jose sprach ferner zu ihnen: Es heißt ja: und er zerschlug die eherne Schlange, die Moše angefertigt hatte!?

ז אמרו לו משם ראיה הרי הוא אומר (במדבר כא, ח) ויאמר ה' אל משה עשה לך שרף לך משלך ואין אדם אוסר דבר שאינו שלו והתם בדין הוא דכתותי לא הוה צריך

7 Sie erwiderten ihm: Soll dies ein Beweis sein!? Es heißt: und der Herr sprach zu Moše: Fertige dir eine Brandschlange an, dir, vom deinem, und niemand kann verboten machen, was nicht ihm gehört. Eigentlich brauchte er sie nicht einmal zu zerschlagen,

ח אלא כיון דחזא דקא טעו ישראל בתריה עמד וכיתתו

8 nur tat er dies, weil er gesehen hatte, daß die Jisraéliten durch sie verleitet wurden.

ט אמר להם והלא כבר נאמר (שמואל ב ה, כא) ויעזבו שם את עצביהם וישאם דוד ואנשיו ומאי משמע דהאי וישאם דוד לישנא דזרויי הוא כדמתרגם רב יוסף (ישעיהו מא, טז) תזרם ורוח תשאם ומתרגמינן תזרינון ורוח תטלטלינון

9 Er sprach ferner zu ihnen: Es heißt ja: sie ließen dort ihre Götter zurück und David und seine Leute trugen sie fort. – Woher ist es erwiesen, daß ‘forttragen’ die Bedeutung ‘zerstreuen’ hat? – Aus der Übersetzung R. Josephs. Es heißt: du wirst sie worfeln und der Wind wird sie forttragen, und dies übersetzt er: Du wirst sie worfeln und der Wind wird sie zerstreuen.

י אמרו לו משם ראיה הרי הוא אומר וישרפו באש ומדלא כתיב וישרפם וישאם ש"מ וישאם ממש

10 Sie erwiderten ihm: Soll dies ein Beweis sein!? Es heißt: und sie verbrannten sie, und da es nicht heißt: sie verbrannten sie und trugen sie fort, so ist zu entnehmen, daß hier ‘tragen’ wörtlich zu verstehen ist. –

יא מכל מקום קשו קראי אהדדי

11 Immerhin widersprechen ja die Schriftverse einander!? –

יב כדרב הונא דרב הונא רמי כתיב (דברי הימים א יד, יב) ויאמר דוד וישרפו באש וכתיב וישאם

12 Dies ist nach R. Hona zu erklären, denn R. Hona wies auf einen Widerspruch hin: Es heißt: da befahl David, und sie verbrannten sie im Feuer, und dagegen heißt es: und sie trugen sie fort!?

יג לא קשיא כאן קודם שבא איתי הגיתי כאן לאחר שבא איתי הגיתי

13 Das ist jedoch kein Widerspruch; eines bevor Ithaj aus Gath gekommen war, und eines nachdem Ithaj aus Gath gekommen war.

יד דכתיב (שמואל ב יב, ל) ויקח את עטרת מלכם מעל ראשו ומשקלה ככר זהב ומי שרי איסורי הנאה נינהו אמר רב נחמן איתי הגיתי בא וביטלה

14 So heißt es auch: und er nahm die Krone des Milkam von seinem Haupte, sie wog ein Gold-Talent; wieso durfte er dies, sie war ja zur Nutznießung verboten? R. Naḥman erklärte: Ithaj aus Gath kam und entheiligte sie. –

טו משקלה ככר זהב היכי מצי מנח לה אמר רב יהודה אמר רב ראויה לנוח על ראש דוד רבי יוסי ברבי חנינא אמר אבן שואבת היתה בה דהות דרא לה רבי אלעזר אמר אבן יקרה היתה בה ששוה ככר זהב:

15 ‘Sie wog ein Gold-Talent’. Wieso konnte er sie aufsetzen? R. Jehuda erwiderte im Namen Rabhs: Sie war nur für das Haupt Davids vorgesehen. R. Jose b. Ḥanina erklärte: An dieser fand sich ein Magnet, der sie in die Höhe hob. R. Elea͑zar erklärte: An dieser war ein Edelstein, der ein Gold-Talent wert war.

טז (תהלים קיט, נו) זאת היתה לי כי פקודיך נצרתי מאי קאמר הכי קאמר בשכר שפקודיך נצרתי זאת היתה לי לעדות מאי עדותה א"ר יהושע בן לוי שהיה מניחה במקום תפילין והולמתו והא בעי אנוחי תפילין א"ר שמואל בר רב יצחק מקום יש בראש שראוי להניח בו שתי תפילין

16 Dies war mir zuteil, denn ich habe deine Befehle beachtet. Was meint er damit? – Er meint es wie folgt: als Belohnung dafür, daß ich deine Befehle beachtet habe, legt diesfür mich Zeugnis ab. – Worin bestand das Zeugnis? R. Jehošua͑ b. Levi erwiderte: Er setzte sie auf die Stelle, wo die Tephillin angelegt werden, und sie paßte ihm. – Er mußte ja aber die Tephillin anlegen!? R. Šemuél b. R. Jiçḥaq erwiderte: Am Kopfe ist Raum da, zwei Tephillin anzulegen.

יז (דברי הימים ב כג, יא) ויוציאו את בן המלך ויתנו עליו את הנזר ואת העדות נזר זו כלילא עדות א"ר יהודה אמר רב עדות הוא לבית דוד שכל הראוי למלכות הולמתו וכל שאינו ראוי למלכות אין הולמתו

17 Da führten sie den Königssohn heraus, und legten ihm den Stirnreif an und das Zeugnis. Stirnreif, das ist die Krone; was ist das Zeugnis? R. Jehuda erklärte im Namen Rabhs: Dies war ein Zeugnis für das Haus Davids: wer für die Königswürde geeignet war, dem paßte [die Krone], wer für die Königswürde nicht geeignet war, dem paßte sie nicht.

יח (מלכים א א, ה) ואדניה בן חגית מתנשא לאמר אני אמלוך אמר רב יהודה אמר רב שמתנשא להולמו ולא הולמתו

18 Adonija aber, der Ḥaggith Sohn, überhob sich und meinte: ich werde König. R. Jehuda sagte im Namen Rabhs: Er glaubte, sie werde ihm passen, sie paßte ihm aber nicht.

יט (מלכים א א, ה) ויעש לו רכב ופרשים וחמשים איש רצים לפניו מאי רבותייהו תנא כולם נטולי טחול וחקוקי כפות הרגלים היו:

19 So schaffte er sich Wagen und Rosse an und fünfzig Mann, die vor ihm her liefen. Was ist dabei so bedeutend? – Es wird gelehrt: Diesen allen war die Milz entfernt und die Fußsohle ausgehöhlt worden.

Vorheriges Kapitel Nächstes Kapitel